פסק-דין בתיק ע"פ 70381/05

1.     לפני ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט לתעבורה בפתח-תקווה (כב' השופט נחשון), ב- ת.ד. 2391/03 שניתן ביום 19.1.2005.

על המשיב נגזרו העונשים הבאים:

א.     פסילה בפועל בת שנה אחת.

ב.     פסילה על-תנאי בת 12 חודשים, לתקופה של שנתיים.

ג.      מאסר על-תנאי בן 6 חודשים לתקופה של שנתיים, לפי סעיפים 67 או 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: " הפקודה").

2.     העובדות לענייננו:

      כנגד המשיב הוגש כתב-אישום ב- ת.ד. 2391/03 ביום 2.10.2003, בבית-משפט לתעבורה בפתח-תקווה.

      על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 13.6.2003 בשעה 19:00 נהג במכונית פרטית בכפר-סבא, סטה שמאלה, עלה על אי-תנועה והתנגש בעץ. הרכב ניזוק.

      המשיב נהג תחת השפעת אלכוהול, סירב לדרישת שוטר למסור דגימת דם.

      ביום 15.6.2003 נפסל על-ידי קצין משטרה בפסילה מינהלית ל-60 יום.

      ביום 19.1.2005 הורשע על-פי הודאתו בעבירות שעניינן,-

      א.     נהיגה בקלות-ראש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודה.

ב.     גרימת תאונה בה נגרם נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: " התקנות").

ג.      נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3) ו-39א' לפקודה.

ד.     סירוב להיבדק, לפי תקנה 169ו(א) לתקנות.

במסגרת טיעונים לעונש, הוגש גיליון הרשעות קודמות, ממנו עולה כי מדובר בנהג חדש משנת 2003, ולו הרשעה אחת בגין נהיגת רכב לא תקין שלא נאסר בשימוש. הוגש דו"ח בדיקת מאפיינים ת/1, ממנו עולה כי מתקשה לעמוד, תגובות איטיות, חוזר ומציין כי עוד מעט שבת ורוצה להגיע ליעדו, לא נוטל סמים ותרופות.

בית-המשפט גזר העונשים כמצויין ברישא לפסק-דין זה.

3.     לטענת באת-כוח המערערת, התעלם בית-משפט קמא מהוראת הפקודה לפסילת חובה בת שנתיים ימים בפועל בגין עבירה זו, ומפסיקה מחייבת, מפנה במיוחד ל- רע"פ 9282/03 .

      בית-משפט קמא התעלם ממשמעות ההוראה בדבר פסילת המינימום, בית-משפט קמא התעלם מפסיקה מחייבת בעבירה של סירוב להיבדק בבדיקת אלכוהול.